יום ראשון, 11 בדצמבר 2011

האמנם הימין פוגע בסיכויי ישראל לנצח את המלחמה הבאה?


רועי פלד במאמרו שהתפרסם בסוף השבוע האחרון באתר YNET, טוען כי חברי הכנסת מהימין פוגעים בסיכוייה של מדינת ישראל לנצח את המלחמה הבאה. טענתו של פלד מבוססת על מספר הנחות וביניהן: ההנחה כי דמוקרטיות נוטות יותר לנצח במלחמות מאשר מדינות לא-דמוקרטיות, ההנחה כי ההחלטה על יציאה למלחמה מתקבלות בדמוקרטיות לאחר דיון ציבורי וההנחה כי חברי הכנסת מהימין פוגעים בדמוקרטיה הישראלית. להלן אפרט מדוע הנחות אלו שמניח פלד אינן מבוססות דיין וייתכן שהינן אף שגויות - מה שמוביל בהכרח למסקנה שטענתו של פלד, לפחות ככל שהיא נוגעת לישראל - שגויה.
  1. ראשית כל, לא ברור כלל כיצד מגדיר פלד ניצחון במלחמה. מי ניצח במלחמת יום כיפור, ומי ניצח במלחמת לבנון השנייה? הדעות חלוקות. אנשים שונים יענו תשובות שונות. המחקר שמצטט פלד עוסק במלחמות בין מדינות. ישראל נלחמת בעיקר בארגוני טרור (חיזבאללה, חמאס, פתח)  ולא במדינות. ההיסטוריה מוכיחה שדמוקרטיות שנאבקות באירגוני טרור מתקשות לנצח, וכי רבים המקרים בהם דמוקרטיות הפסידו תבוסה מוחצת למדינות לא דמוקרטיות. גרמניה הנאצית הביסה בקלות את כל הדמוקרטיות מסביבה (בלגיה, הולנד, צרפת) והסתבכה רק כשהחליטה לתקוף את רוסיה הקומוניסטית. מלחמת קוריאה, מלחמת הודו-סין, נצחון הפשיסטים בספרד, מלחמות  ויאטנאם, אפגניסטן ועיראק הינן רק חלק מהדוגמאות מהעת המודרנית שמוכיחות כי דמוקרטיה עלולה להינגף בפני מדינה או ארגון לא דמוקרטי. גם לפי שיטתו של פלד עצמו, הרי שדמוקרטיות מפסידות במלחמות לעתים לא רחוקות (הכותב מציין כי מדינה לא דמוקרטית מנצחת מדינה דמוקרטית ב-36% מהפעמים) - האם מדינת ישראל יכולה לקחת על עצמה סיכון של הפסד במלחמה? הפסד ישראלי במלחמה אינו דומה להפסד של ארה"ב במלחמה בעיראק או הפסד צרפתי במלחמה באלג'יר. הפסד לישראל פירושו כליון והשמדה. האם פגיעה מסוימת בזכויות אדם, לדוגמה פגיעה בזכות לחופש הביטוי, אינה שווה את הגדלת הסיכוי לנצח במלחמה, כלומר להגדיל את הסיכוי להצלת חייהם של מאות אלפי יהודים?
  2. פלד מניח שמלחמות במדינות דמוקרטיות פורצות רק לאחר דיון ציבורי נרחב - הנחה מוטעית לחלוטין. חישבו על מלחמת עיראק, מלחמת נאט"ו בלוב, מלחמת לבנון הראשונה והשנייה ובעצם כמעט כל מלחמה בעת המודרנית. הן פורצות בדרך כלל בהחלטה של פורום מצומצם ביותר של אדם אחד או שניים, ואח"כ ניתנות למלחמה הצדקות "בדיעבד" ומתחיל דיון ציבורי האם המלחמה פרצה בצדק או שלא בצדק. השליט, לאחר שהוא מחליט לבדו על תחילת המלחמה, משתמש בתכסיסים שונים כדי להשפיע על דעת הקהל ולשכנעה כי פעל כראוי.
  3. הכותב מציין את "האופי הדמוקרטי של החייל הבודד בשדה הקרב" כגורם עזר לניצחון במלחמה - טענה מוזרה ביותר. ההפך הוא הנכון, הצבא בהגדרתו הוא ארגון קשוח ואנטי דמוקרטי במובהק. החלטות מתקבלות על ידי הרמטכ"ל, שהוא המפקד העליון, והחיילים הכפופים לו נדרשים לבצעם ללא היסוס. תארו לכם צבא שמקבל את החלטותיו על ידי אספות דמוקרטיות, בהן כל חייל זכאי להצביע באופן שווה האם לצאת לפעולה זו או אחרת, הרי אין ספק שצבא שכזה יובס בכל מערכה - דווקא עובדת היות הצבא ארגון היררכי נוקשה והאופי הצייתני של החייל הבודד הוא זה שמאפשר לצבא לבצע את משימתו.
  4. הכותב מניח מראש שהימין הישראלי "פחות דמוקרטי" מהשמאל, וכי הצעות החקיקה האחרונות של הימין פוגעות בדמוקרטיה. אין זה המקום להאריך בכך, אבל רק אצביע בקצרה על הבעיות בהנחה זו. השמאל הישראלי ששלט בישראל מהקמת היישוב ועד 1977 היה הרבה פחות דמוקרטי מהממשלה הימנית הנוכחית. דמוקרטיה היא שלטון העם והכנסת היא המייצגת האותנטית ביותר של העם.  חברי הכנסת נגדם יוצא הכותב נבחרו באופן דמוקרטי ומייצגים ציבור רחב.  בהתאם לטענת פלד עצמו, יש להתייחס ברצינות לטענות אותם חברי כנסת ולכבד את הציבור שבחר בהם. השתקתם וביטול דעתם של אותם חברי כנסת משמעה הדרה של ציבור רחב מיכולת השפעה על אופי המדינה. הדרה של ציבור רחב ששולח את בניו לצבא מיכולת השפעה על אופייה של ישראל תפגע ללא ספק במוטיבציה של חיילים רבים להילחם למען המדינה.

אלו רק מקצת מהבעיות במאמרו של פלד, ישנן עוד בעיות, אך די שניווכח באי נכונותה של הנחה אחת על מנת לשלול את תוקפה של המסקנה שאליה פלד מגיע. כשעוסקים בתיאוריות מתחום מדעי החברה (בניגוד למדעי המדויקים) יש להיות זהיר ביותר בניתוח הגורמים, ה"סיבות"  וה"תוצאות", שכן קל להניח הנחות מסוימות ולטפס על גבן חיש קל לעבר מסקנה מסוימת, בעוד שעיון מעמיק יותר מגלה שאותן הנחות הן מפוקפקות מדי על מנת שישמשו בסיס למסקנה כה נחרצת.

7 תגובות:

  1. ציפיתי בדיוק לתגובה הזאת ממך

    השבמחק
  2. לגבי טענה 3 שלך, עולה ממנה שלא שרתת בצה"ל ואם שרתת לא שרתת בגדוד קרבי.
    אני לחלוטין מסכים שחיילים אשר גדלו במדינה דמוקרטית והיו חשופים למגוון דעות ולחינוך טוב ולתחרות חופשית, מגיעים לצבא עם יכולות משופרות ביחס לחיילים בצבאות של דיקטטורות, ראה מי הם הקצינים של אותן דיקטטורות, כרוב מכריע הקצינים הם מקורבים של השלטון ואינם מתקדמים על בסיס היכולות שלהם.
    אותו דבר החיילים אשר לוחמים מתוך אמונה אמיתית ובחירה אמיתית שהדמוקרטיה מעניקה להם.

    השבמחק
  3. ומה עם אותם חיילים שהצביעו לליכוד ולישראל ביתנו? אם הצעות החוק שלהם יפסלו הכיצד ילחמו מתוך "אמונה אמיתית ובחירה אמיתית שהדמוקרטיה מעניקה להם"?
    אם אכן הניצחון במלחמה הבאה מדאיג אותך, הרי שלשיטתך יש לתת משקל יתר בדמוקרטיה לרצונו של אותו ציבור ששולח את בניו לצבא, מאשר לציבור שאינו שולח את בניו לצבא...

    השבמחק
  4. זאת תגובה לשאלה שלך בבלוג של בוגוסלבסקי, פשוט המערכת 'תוקעת' שם כל תגובה עם קישורים אז בבקשה
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=2894&blogcode=12440885

    השבמחק
  5. עדו
    א. תודה על הקישור, למדתי דברים שלא ידעתי ואני תמיד שמח ללמוד דברים חדשים.
    ב. עדיין, דוד רזיאל מעולם לא היה מנהיג היישוב היהודי, אלא היה מנהיג של ארגון מסוים שלא זכה לתמיכה רחבה, והנהגת היישוב גינתה בתוקף את הפעולות שלו, לא סתם הוא נאלץ לברוח מהארץ. ערפאת לעומת זאת היה המנהיג בה' הידיעה של הפלסטינים.

    השבמחק
  6. טוב, אז הנה עוד קטע על דמות קצת יותר מרכזית ביישוב היהודי:
    http://haemori.wordpress.com/tag/%D7%99%D7%92%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%9F/

    השבמחק
  7. שוב, תודה על המידע, אבל זה כבר לא ממש מרשים. כל המדינות בעולם נוסדו ונוצרו ע"י שימוש בכח, מעשי רצח הרג וטרור. בהקשר זה ישראל יוצאת דופן בכך שדווקא למרות נתונים קשים ונסיבות מאוד קשות, ישראל דווקא השתמשה ביחסית מעט כח וביצעה מעט מאוד מעשי רצח המוני. כל הסיבה שיש בכלל בעיה עם הפלסטינים היא שישראל, בניגוד למדינות אחרות כמו אוסטרליה, ארה"ב ועוד, לא ביצעה רצח עם באוכלוסיה הילידית. אפילו אליל השמאל המטורלל נועם חומסקי כותב על כך ומודה בכך בגלוי. אז לבוא ולטעון כנגד ישראל כיוון שלא ביצעה רצח עם כמו אומות אחרות נראה לי צבוע ולא ממש מוסרי.

    השבמחק