יום חמישי, 17 בנובמבר 2011

הגבלת בית המשפט העליון - סכנה לדמוקרטיה?

לאחרונה נשמעות טענות שונות כנגד חקיקה של הכנסת באשר לבחירת שופטי בית המשפט העליון. אחת מהטענות הינה כי כל חקיקה של הכנסת באשר לבחירת שופטים היא "פגיעה בדמוקרטיה". האמנם?
מהי דמוקרטיה? שיטת ממשל שבה לאזרחי המדינה היכולת להשפיע על המדיניות הציבורית במדינתם, באופן חוקי וממוסד.
בדמוקרטיה אידיאלית, כל אזרח בעל זכות הצבעה יכול להשתתף ולהצביע בכל דיון המתנהל על כל החלטה שלטונית. כמובן שהדבר נהיה מסורבל ולא פרקטי ככל שמספר האזרחים גדל. אם מיליון אנשים יצביעו כל פעם על כל החלטה, המדינה תשותק. לכן פותחה הדמוקרטיה הייצוגית, בה כל האזרחים בוחרים נציגים שיצביעו בשבילם לתקופה מוגבלת, ו"יפטרו" אותם מהצורך להצביע כל פעם.
בישראל, הנציגים האלו הם חברי הכנסת. חברי הכנסת (לא הממשלה, ולא השופטים) הם השליחים הישירים של האזרחים בישראל, ולהם הסמכות להחליט עבור האזרחים, למשך 4 שנים. הכנסת בוחרת ממשלה שתהיה הזרוע המבצעת שתבצע את החלטות הכנסת. הכנסת גם בוחרת רשות שופטת שתתעסק באכיפת החוקים שאותם, נכון, חוקקה הכנסת. ודוק - תפקיד הרשות השופטת היא ליישם את חוקי הכנסת בפועל. לא לחוקק בעצמה. 
לכן אין כל בעיה בכך שהכנסת קובעת איך ומי יאייש את בית המשפט. כך בדיוק צריך להיות במדינה דמוקרטית.
הכנסת היא המוסמכת על ידי העם להחליט מי יתמנה לבית המשפט, באיזו צורה, לכמה זמן ועל פי אלו קריטריונים. מינוי שופט על ידי הכנסת – זו דמוקרטיה.
מינוי שופט על ידי שופט, או עלי ידי נציג לשכת עורכי הדין, בניגוד לדעתה של הכנסת – זו עריצות, זה אנטי-דמוקרטי, כיוון שזה מבטל את רצון העם, לטובת רצונם של קבוצת אנשים מצומצמת, שלא נבחרו על ידי העם.
לא בכדי, ברוב המדינות הדמוקרטיות הנאורות, שופטי בית המשפט העליון נבחרים בצורה ישירה על ידי העם או הפרלמנט. לא בכדי אין אף מדינה נאורה בעולם בה השופטים נוטלים חלק בבחירת עמיתיהם.
אני בהחלט מבין את השופטים שמוחים על נטילת כוחם. כל קבוצה רוצה לשמר את כוחה. אני מוחה כנגד העובדה שאנשים שרוממות הדמוקרטיה בלשונם מלינים על כך שכוח עובר מקבוצה קטנה ולא נבחרת – לקבוצה גדולה יותר אשר נבחרת בצורה דמוקרטית על ידי כל העם. הטיעון כאילו "הדמוקרטיה" נפגעת מכך, הוא טיעון שקרי המהווה "שקר אצילי" - מניפולציה שמטרתה להסית את המון העם הנבער.
הסיבה בגינה אינטלקטואלים מסוימים מתנגדים להעברת הכוח מידי שופטי בית המשפט לידי הכנסת אינה דאגתם לדמוקרטיה, אלא העובדה שהם מחזיקים  בערכים ואינטרסים מסוימים, אשר משותפים להם ולאותה קבוצה קטנה (השופטים). אותם אינטלקטואלים יודעים היטב שרוב העם והקבוצה הנבחרת (הכנסת) מחזיקה בדעות שונות, ועלולה להזיק לאינטרסים שלהם. בהחלט סיבה טובה להתנגד. 
עצם ההתנגדות היא לגטימית לחלוטין, אך יש להבדיל בין הנימוקים האמיתיים לאותה התנגדות לבין מסך העשן בצורת זעקות השבר על ה"דמוקרטיה הקורסת".  הדמוקרטיה רק מתחזקת ככל שיותר החלטות מתקבלות בצורה ישירה על ידי הכנסת ולא על ידי קבוצה קטנה של אנשים שלא נבחרה על ידי האזרחים.
ולממשיכים לטעון כי דמוקרטיה אינה דמוקרטיה כל עוד אינה "שומרת על זכויות המיעוט" - מיהו מיעוט ראוי להגנה? מהן זכויות ראויות להגנה? ובאיזה צורה יש לשמור עליהן? -  בדמוקרטיה, עונה על שאלות אלו הרוב, באמצעות בחירת נציגיו לכנסת, ולא קבוצת אינטלקטואלים מצומצמת.
החפץ בשלטון האינטלקטואלים ולא בשלטון העם - הרי הוא חפץ בצורת משטר הדומה לזו המתוארת על ידי אפלטון בספרו המדינה, ולא בצורת המשטר הדמוקרטית.

תגובה 1:

  1. עמי, אני לא מתכחש לעקרון הפרדת הרשויות, אני פשוט לא התייחסתי אליו במאמר זה (מתוך רצון לקצר). הפרדת רשויות הוא עקרון שלטוני ולא דמוקרטי. עקרון חשוב אמנם, אך הוא אמצעי עזר לדמוקרטיה ולא מחויב לקיומה של דמוקרטיה. ישנן דמוקרטיות בהן הפרדת הרשויות היא חלקית בלבד (לדוגמה - אנגליה, קנדה, ניו זילנד). ישנן מדינות בהן יש הפרדת רשויות מלאה "לפי הספר", אך הן אינן דמוקרטיות כלל (לדוגמה - סין, הרבה ממדינות אפריקה ורוב מדינות ערב). זה לגיטימי לטעון שהחוק החדש אכן פוגע בעיקרון הפרדת הרשויות, אך זו טענה שונה מהטענה השגויה כי הוא פוגע בדמוקרטיה. בישראל דרך אגב, הפגיעה החמורה ביותר בעקרון הפרדת הרשויות מתבצעת על ידי בית המשפט העליון אשר מדי פעם פוסל חוקים של הכנסת, ונותן הוראות לממשלה כיצד לפעול - זוהי אכן פגיעה חמורה וקשה בעקרון הפרדת הרשויות. (דרך אגב אני מסכים איתך לגמרי שדעות לגבי מבנה השלטון לא צריכות להיות קשורות לדעות שמאל או ימין)

    השבמחק