יום רביעי, 22 באוקטובר 2014

מה העיתונאים שלנו לא מבינים על השוואות המחירים לברלין? (תגובה לנדב אייל)



בשבוע האחרון נפתח מחדש הדיון בדבר יוקר המחיה בישראל. הסיבוב הנוכחי מתנהל כשישראלים הגרים בחו"ל מפרסמים את סל הקניות הזול שלהם בסופר המקומי ועיתונאים ממהרים להסביר כיצד ממשלת ישראל אחראית לכך שאותו סל מוצרים עולה בישראל כפליים.

אך ישנם כשלים מרכזיים השזורים בטענותיהם של רבים מן המלינים, ומאמרו של נדב אייל הוא רק דוגמה אחת לכך: ראשית, אותם דוברים מניחים כעובדה עבר כלשהו בו מדינת ישראל עמדה בהבטחתה לספק גן עדן כלכלי לאזרחיה, וכי הבטחה זו הופרה בשלב כלשהו. "ההסכם הישראלי הופר" טוען נדב אייל  "הפרת ההסכם, שבמסגרתה רוכבים כאן המתעשרים החדשים על ג'יפיהם השחורים, המגזרים למיניהם, הטייקונים ובני ביתם, היא הפרה חמורה מאוד. הפרה יסודית. אנשים מוכנים היו לחיות כאן חיים קשים מאוד עבור חברת מופת. או כזאת שניסתה. הם אינם מוכנים לחיות חיים קשים מאוד כדי שלעוד ראש ממשלה יהיה עוד בית מפואר".

אין זה המקום לציין את כל הרעות החולות שפשו בקרב מנהיגי ישראל בעבר, העובדות גלויות לכל. ישראל של שנת 2014 שקופה יותר מאי-פעם ומעשי שחיתות שבעבר היו דבר שבשגרה (מישהו אמר מפא"י?) גוררים היום את מבצעיהם בשורה ארוכה לבתי המשפט ולבתי הסוהר. אך הבעיה איננה רק שאייל מצייר תמונה של ישראל אידילית שמעולם לא התקיימה, הבעיה נמצאת בעצם הטיעון כאילו כביכול אנחנו ואבותינו בחרו לגור בישראל בתנאי שישראל תהיה חברת שפע ומופת כלכלי לכל האומות.

יהודים עזבו ארצות בהם עושרם ורווחתם החומרית הייתה רבה לאין שיעור מכל מה שיכלו לצפות לו אי פעם בפלשתינה הענייה המוקפת ישויות עוינות. הם עזבו את בתי הכלבו המלאים כל טוב בגרמניה ואת חיי הנוחות בעירק מסיבה אחת פשוטה – כדי לחיות במדינה יהודית. מדינה בה היהודים הם רוב ואינם נתונים לחסדיהם של הגויים שברצונם מיטיבים עם היהודים וברצונם פורעים בהם. מדינה בה לילדך יחסרו אי אילו מטעמים במקרר, אבל בה לא יקראו לו יהודי מלוכלך בבית הספר. מדינה בה הפוגע ביהודי יועמד למשפט ולא יזכה לתשואות. אותם יהודים אשר בחרו בישראל עשו זאת מתוך ידיעה מלאה שהם משלמים פרמייה גבוהה עבור הפריווילגיה לגור במדינה עם יהודים כמוהם, אך הם חשבו שהעסקה משתלמת.

 ההתחייבות כי מדינת ישראל תהיה מדינה יהודית – היא ההתחייבות העומדת בבסיס האמנה בין מדינת ישראל ואזרחיה, ולא ההתחייבות לספק את סל המצרכים הזול במערב. אלפי היהודים המהגרים לישראל מדי שנה ממדינות מפותחות אינם מהגרים כיוון שישראל מספקת אפשרויות כלכליות אטרקטיביות יותר, אלא כיוון שברצונם להיות חלק מרוב, ולא ממיעוט. יש מקום לדיון נרחב בשאלות כלכליות ובאמצעים להוזיל את יוקר המחייה, איך אין לטעות ולבלבל דיון זה עם הדיון המהותי באמת: מה מדינת ישראל עושה כדי להבטיח את אופיה היהודי לדורות.


אין תגובות:

פרסום תגובה